החלטה בתיק רע"צ 27999-12-12

1.                   בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, ראמי נאסר, מיום 13.12.2012, יוער כי בקשה זו הוגשה בד בבד עם בקשת רשות ערעור על ההחלטה האמורה.

2.                   בבקשה שבפני מבוקש כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה מיום 13.12.2012 וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. ודוק- במסגרת ההחלטה האמורה, נדונה בקשת המבקש לבטל צו עיכוב יציאה שהוצא כנגדו, במסגרתה קבע כב' הרשם ראמי נאסר כי הצו יוותר בעינו אלא אם המבקש ישלם סך של 30,000 ש"ח על חשבון החוב בהוצאה לפועל ובנוסף ימציא 2 ערבים טובים.

מעיון בבקשה שבפני וכן בבקשת רשות הערעור עולה כי עסקינן בסעד זהה - בשניהם מבוקש מבית המשפט לבטל את צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד המבקש, בראשון מבוקש לעשות כן באופן זמני ואילו בשני מבוקש לעשות כן באופן קבוע. קרי מדובר בסעדים זהים.

יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אדון בבקשה לסעד זמני שבפני לגופא.

3.                   כידוע, בבוא בית המשפט להעניק סעד זמני בערעור עליו לבחון בעיקר שני אלה: סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות, קרי האפשרות להשיב את המצב לקדמותו. (ר' למשל רע"צ (חיפה) 19690-03-10 וספי סעיד נ' יוסף רחמון, ניתן ביום 12.4.2010 [פורסם במאגרים המשפטיים]).

4.                   מעיון בהחלטה מיום 13.12.2012, לכאורה עולה כי, הטענות המובאות בפני כעת הובאו זה מכבר בפני כב' רשם ההוצאה לפועל ראמי נאסר. כך באשר לשווי הנכסים המעוקלים, כך באשר לטענה כאילו המבקש אינו מתכוון לברוח מן הארץ. בנסיבות המקרה דנן, כפי שזה גולל בפני על ידי המבקש, הרי שלא מצאתי כי יש בבקשה כדי להצביע על סיכויים המצדיקים היעתרות לה. למשל, בעוד שהמבקש טוען כי הוא איש עסקים שמקור פרנסתו בחו"ל הרי שהוא לא פירט טענה זו, אלא הסתפק בטענה בעלמא בהקשר זה, כך נהג המבקש אף בקשר עם טענתו כאילו דחיית הבקשה תיגרום לו לנזקים נטענים ואשר לא הוכחו ולו ברמה הלכאורית.

זאת ועוד, טוען המבקש כי " עיכוב יציאתו של אדם אינה מייצרת הכנסות וכספים לתיק ההוצאה לפועל", ברם, בהחלטה מיום 13.12.2012 נכתב כי: " עיון בנתוני המערכת מראה, כי התיק נפתח ביום 22.3.2012 וכי סכום החוב העדכני בו עומד ע"ס 3,526,647 ש"ח, וכי מאז נפתח התיק לא שילם החייב סכומים כלשהם על חשבון החוב הפסוק" (שם, סע' 3) קביעה זו לא נסתרה על ידי המבקש בבקשה שבפני.

באשר למאזן הנוחות, לא התרשמתי כי ייגרם למבקש נזק ברמה כזו שלא יהא אפשר להשיב את המצב לקדמותו, והרי כבר ביארתי כי המבקש לא פירט אילו נזקים עתידים להיגרם לו אלא העלה טענה זו בעלמא וללא כל פירוט נדרש בהקשר זה.

5.                   אבהיר כי לא מצאתי שיש באילו מיתר טענות המבקש כדי להצדיק היעתרות לבקשה שבפני.

6.                   לסיכום:

                                 א.         הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

                                 ב.         באשר לבקשת רשות הערעור ובשים לב לכל האמור לעיל הנני מורה כדלקמן:

1.                    בתוקף סמכותי מכוח סעיף 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, בכוונתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.                    המבקש ימציא העתק הבקשות לידי המשיב בתוך 3 ימים מהיום. אישורי המסירה יוגשו לתיק בית המשפט באותו מועד.

3.                    המשיב ימסור תגובתו עד ליום 26.12.2012 ובתוך אותו מועד יביעו הצדדים עמדתם לקבלת החלטה על סמך החומר שבתיק בית המשפט ללא דיון. 

                                  ג.          בנסיבות אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה למבקש.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ג, 16 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: